פסק-דין בתיק ת"א 12451-07

תביעה לפיצוי בשל נזקי גוף. התובעת, ילידת 1948, נפגעה ב-31/12/03, בעת שיצאה מסניף הנתבעת 1 ( הנתבעת) שבצומת ביל"ו ומעדה במהלך ירידה לכביש. חילוקי הדעות העיקריים הם בשאלת אחריותה של הנתבעת, וביתר דיוק, בשאלה האם התרשלה? במידה ותצלח התובעת מכשול זה מתעוררות שאלות של אחריות תורמת של התובעת ושל שיעור הנזק. אפתח ואמר כי לאחר בחינת הראיות והטענות החלטתי לדחות את התביעה, שכן לא מצאתי כל התרשלות מצד הנתבעת. התובעת מעדה בעת שצעדה וירדה מהמדרכה ואין בכך כדי להטיל אחריות על הנתבעת.

האירוע

1.      התובעת ובעלה העידו כי ב-31/12/03 ערכו קניות בסניף הנתבעת בצומת ביל"ו, בו ביקרו גם בעבר. בעת היציאה מהסניף מעדה התובעת ונפגעה. לטענת התובעת ובעלה השומר בכניסה סייע להם, הגיש מים והזעיק אמבולנס. התובעת או בעלה לא פנו בזמן התאונה או אחריה לנתבעת או למי מאנשי הסניף [עמ' 3, 18-15] ואצל הנתבעת אין תיעוד לאירוע. בנסיבות אלו טוענות הנתבעות כי האירוע כלל לא הוכח, אולם לאחר ששמעתי את עדויות התובעת ובעלה, שהיו אמינות וקוהרנטיות, אני מקבל את גרסתם בדבר עצם קרות האירוע (להבדיל מאופן הנפילה בה נדון בהמשך).

האחריות

2.      אין חולק כי לנתבעת, כמחזיקת המקרקעין ומפעילת החנות, אחריות מושגית וקונקרטית כלפי הקונים, והתובעת בכללם. עם זאת, העובדה שתובעת נפלה אינה מלמדת כי הנתבעת התרשלה. ההלכות לעניין זה ברורות וידועות, וכפי שנכתב בפרשת ועקנין המפורסמת "מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד או להחליק. 'נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים'" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית-שמש, פ"ד לז(1) 113). לצורך קיומו של אשם מצד הנתבעות, על התובעת להוכיח אפוא קיומו של מפגע וכן צפיות לסיכון בלתי סביר שהתממש.

בחנתי את "המפגע" הנטען ומצאתי כי לאו-מפגע-הוא. מדובר בכניסה שגרתית לסניף, רבות כמותה באצנו, ואף קיים סימון ברור וגלוי לעין המבחין בינה לבין הכביש אליו צעדה התובעת.

תיאור כבש הכניסה ( המפגע הנטען)

3.      "המפגע" הנטען הוא, כאמור, כבש כניסה לסניף המאפשר גישת הולכי רגל, עגלות קניה ועגלות נכים מהחניה לסניף. הצדדים תיעדו כבש גישה זה בתמונות רבות וכל אחת מתמונותיהם טובה מאלף מילים. בה-בעת, נעשה כמיטבנו לתאר ונאמר כי מדובר במדרכה משופעת, כשלושה מטרים רוחבה וכארבעה מטרים וחצי ארכה, העולה בזווית מתונה ביותר מגובה הכביש (גובה 0) עד לכניסה לסניף בגובה מדרכה (כ-14 ס"מ). הכבש בנוי אבנים משתלבות וצידיו תחומים באבני שפה המבחינות אותו באופן ברור מהכביש שלצידו. צידו האחד נחסם על-ידי עגלות הקניות וצידו האחר פתוח לכביש וצמודות אליו חניות נכים שרצפתן צבועה בצבע כחול והן מסומנות בשלט. מעל כבש הכניסה קיימת פרגולת עץ. מדובר אפוא בכבש כניסה שגרתי המובחן היטב מסביבתו.

נפילת התובעת

4.       התובעת נפלה בעת שיצאה מהחנות וצעדה ממרכז הכבש אל אמצע חניית הנכים שבכביש. גרסאותיה של התובעת בנוגע לסיבת הנפילה השתנו, ובתצהירה טענה כי " נתקלתי במדרכה ונפלתי בחזקה...". המילים "נתקלתי במדרכה" עשויות להעיד כי התובעת צעדה מהכביש לכיוון הסניף ונתקלה במדרכה הגבוהה - הפוך מכיוון הליכתה בפועל, ואכן, בחקירתה הנגדית שינתה גרסה והעידה כי מעדה על אבן השפה משום שלא הבחינה בהפרשי הגובה שבין המדרכה לבין הכביש. להלן דברים שאמרה בחקירתה [עמ' 5, 23-19]:

ש. אני לא מבין אם הרמפה היא בירידה ואת אומרת שנפלת בגלל שלא שמת לב ?

ת. חושבים שזה ישר ויוצאים ככה.

ש. אני לא מבין, למה את כותבת שנתקלת, במה נתקלת, כי את יורדת?

ת.  יש מדרכה, שמים את הרגל באמצע המדרכה, שמתי את הרגל באמצע אבן השפה כי חשבתי שזה ישר, ואז מעדתי על הרגל השנייה. והפניתי את הכתף קדימה ושברתי את הכתף.

5.      בעלה של התובעת צעד לפניה ולא ראה את הנפילה. עם זאת גם הוא העיד כי היו בכיוון היציאה מן הסניף וצעדו מן הכבש למדרכה, וכדבריו " היא נפלה באמצע בין העמודים, אח"כ יצאנו וירדנו, והיא לא ראתה את המדרגה". מכאן שגם הוא שלל את הגרסה הראשונית של התקלות במדרכה. 

6.      אני מקבל אפוא את גרסת התובעת בעדותה בבית-המשפט כי מעדה בעת שצעדה החוצה מן הסניף כשירדה מהמדרכה לכביש. נשוב עתה לתיאור כבש הגישה שתיארנו למעלה, ונתקשה מאוד לקבל את טענת התובעת כי לא ניתן היה להבחין בשינויי הגובה שבין כבש הגישה לכביש. לא זו בלבד ששינויי גובה אלו גלויים לעין אלא שהכבש בנוי אבנים משתלבות, שוליו מסומנים באבני שפה וקיימת אבחנה ברורה ביותר בינו לבין חניות הנכים הצבועות כחול אליהן ירדה התובעת. אדם סביר יכול וצריך להבחין בהפרדה שבין הכבש לבין החנייה שלצידו ובהפרשי הגובה ביניהם. 

טענות נוספות של התובעת

7.      הפרת דיני התכנון והבניה: התובעת טוענת כי כבש הגישה ואבני השפה נבנו שלא כחוק ובניגוד לכללים שנקבעו ב תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970. בסיכומיה מפנה התובעת ללוח ד' לתקנות לסעיפים העוסקים ב מדרגות. אציין כי ברישא הסיכומים מוזכר סעיף 3.35 שהיה בתוקף בעת התאונה, אך מאז שונה המספור ובגוף הסיכומים מוזכרים ומצוטטים הסעיפים החדשים מ-3.2.2.5 ואילך. התובעת מוסיפה וטוענת כי היה על הנתבעת להציב שלוש מדרגות בכניסה לסניף (סעיף 5 כב לסיכומיה).

8.      אני דוחה את הטענה. הסעיף אליו מפנה התובעת עוסק במדרגות וממוקם בסימן ג' העוסק ב"מדרגות, חדרי מדרגות, מדרגות נעות", ואילו בענייננו ברור לחלוטין שאין מדובר במדרגה אלא ב כבש כניסה. לא מצאתי כל קשר בין התקנות שהציגה התובעת לבין הנושא בו אנו עוסקים, ועיון בתקנות שצוטטו מבהיר כי מדובר בתכלית ובייעוד שונים לחלוטין. כך, לשם הדוגמא, בהתאם לתקנות המדרגות נועדו להיות בעלות גובה אחיד ("במהלך מדרגות אחד, לכל אורכו, יהיה גודל אחיד לרום המדרגה וגודל אחיד לשלחה ..."), וברי כי מצב זה אינו מאפשר כניסת עגלות קניות ועגלות נכים כפי שנדרש בכניסה לחנות. גם דרישת התובעת להציב שלוש מדרגות בפתח הסניף אינה רלוונטית ואינה מתיישבת עם הדין או עם ההגיון.